הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דולב ואח'

פסק דין

בפניי תביעת כספית ע"ס 5,818 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 11.12.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

אתמול נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים ואילו הנתבעת 3 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן – "הפרטית").

רכב הנתבעים – משאית (להלן – "המשאית").

מקום התרחשות התאונה: יציאה מתחנת דלק בראשון לציון.

אין חולק כי עובר לתאונה עמדה המשאית בסמוך ליציאה מתחנת הדלק והפרטית הגיעה אחריה ליציאה, כאשר הפרטית הגיעה משמאל למשאית. אין גם חולק כי המשאית החלה בנסיעה שמאלה לתוך הכביש שלאחר היציאה, ותוך כדי כך נפגעה הפרטית. המחלוקת היא בשאלה, מי משני הנהגים גרם להתרחשות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.

תמונות נזקי הפרטית.

שרטוטי זירת התאונה שערך נהג המשאית במהלך עדותו.

עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי.

מצאתי לקבוע כי נהג המשאית אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהגת הפרטית יש אשם עצמי תורם גדול לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 60, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 40 בלבד מהנזק הנתבע.